אנחנו נוסעות. צחוקים. חיבוקים. התרגשות. עשרים וחמש נשים. המזרנים מגולגלים במנשאים על כתפינו.
אנחנו נוסעות לתרגל יוגה בקפריסין. שנים תרגלתי איינגר יוגה, אחת על אחת. בחמש שנים האחרונות אני מתרגלת בקבוצה *'יוגה נשית'. אני יכולה לראות את הדרך שעשיתי מתרגול קראטה קשוח, לתרגול איינגר מחמיר לתרגול יוגה נשית, רכה יותר. זה מה שמתאים לי עכשיו. שרירים ארוכים חזקים וגמישים. גמישות. גמישות היא שם המשחק בחיים. כשהתרגשה עלי צרה גדולה אמרו – "תהיי חזקה". תיקנתי – גמישה. גמישות לרקוד את הריקוד שהחיים דורשים / מציעים עכשיו. אימון קראטה, איינגר או יוגה תמיד מלווה בהיבט רוחני. הגם שאני עוסקת בו שנים, הקשר – גוף נפש רוח – נשאר מפתיע, מרתק וגומל רבות למתמידים. למעשה, עצם היכולת שלי לעמוד בצרה שבאה עלי, נבעה מתרגול ממושמע לאורך שנים והכרת פילוסופית חיים שונה מזו שגדלתי עליה.
כך אני עושה גם כעת, ומתעוררת כאשר האוטובוס מתקרב לכפר, עולה בפיתולי ההרים.
למחרת, באור היום מתגלה המקום כגן פורח, גרניום בצבעים לוהבים, הוֹרטֶנזִיות סגולות עצומות ראשים, שיחי וורדים בשלל צבעים מטפסים על גדרות, עציצי פטוניות עליזות גוונים מקשטים את הדרך. הבתים נטועים בבוסתנים – גפנים מטפסות, עצי תאנים, דובדבנים צהובים אדומים, שסק צהוב בשרני, שקדים נתונים בקליפתם הירוקה. ומעל כל אלה מעופפות בפראות להקות של ציפורי סנוניות. 7:30 מדי בוקר, אימון היוגה נפתח בישיבת מדיטציה. אני שוכבת, הגב שלי מסרב לשבת, ומביטה במחשבות שלי. מתבוננת ב"קוף המשוגע" המקפץ במוחי ממחשבה למחשבה. אבל המחשבות בישנייות, ככל שאני מביטה בהן באדישות הן נעלמות, קצב הדילוגים יורד ואת האימון אני מתחילה בנפש שוקטה יותר. מורתנו קארין קזאז http://www.yogit.co.il מנחה את הסדנה. קארין בונה את השיעור בהדרגה, מזכירה לנו לנשום, עמוק, מזכירה לנו לאסוף בעדינות (ובנחישות) את המוּלָה בַּנדָה, ובשיא הקושי מבקשת גם שנחייך. לפעמים התנוחה מורכבת במיוחד. תוהה כיצד אצליח "לפרום" את אברַי ולהחזיר כל אחד למקומו. מזווית עיני אני מבחינה בנועם, ביתה של קארין, שהשתחררה מהשרות הצבאי, בקצה האולם מתנפנפת במרץ בלוריתה לבנת השיער של שוּלָה, שזה עתה נשקה לשמונים. שרירי הגוף, המכווצים אחרי שנת הלילה, מתמתחים בעליצות לקראת היום ופולטים באנחת רווחה עם סיום התרגול והגלישה להרפיה, שלטענת קארין היא התנוחה החשובה ביותר – שָוָואסנה, שביני לביני אני מכנה אותה – שלווהאסנה.
חלק גדול ומשמעותי מהסדנה מתקיים בשעות שבין תרגול לתרגול. בזמן הקפה, הארוחות, הטיולים. השיחות. השיחות עם נשים שונות בקבוצה, שהמשותף לכולן הוא חוסר שיפוטיות, קבלה, חמלה, השיחות האלו מאפשרות ריפוי. במבט מרפרף, כל אחת מאיתנו נראית כאילו "החיים שלה תותים", אבל לא כך הוא. יש שמתמודדות עם קשיים בימים אלו, יש שבעָבָרָן משברים קשים. בכל שעור, כאשר אנחנו נכנסות לתנוחת הגיבורה, (ראי תמונה) אני חושבת על כך שכל אחת מאיתנו גיבורה, בדרכה. טוב לתרגל את התנוחה הזו, לעולם אין לדעת מתי תידרשי להיות גיבורה של ממש וטוב שהגופנפש יכיר את נתיב הגבורה בתוכו. אחר הצהריים עורכת לנו המנחה קארין אור הכרות עם שיטת **"תֶטָא הילינג", פותחת סדק קטן, שנוכל להציץ. (ראי הסבר בהמשך). לפני שנים חסמתי את הערוץ המיסטי בחיי. היו לכך סיבות שונות. כשקארין מובילה אותנו לתוך ה"תֶטָא" אני שמה לב לקמיצת השפתיים הספקנית שלי, לקיר ההתנגדות שמתרומם בין הסרעפת לגרון, חוסם את הכניסה, מגן על הלב הנבהל. טוב, אני אומרת לליבי, תיפתח קצת, מה כבר יכול לקרות? האישה מקסימה, נקשיב לה, נראה מה יקרה. לאט לאט, בהיסוס, עקב בצד אגודל, מִתרצֶה ליבי ונפתח. קארין אור . . . קארין קזאז . . . סיום צעידה בהרי הטרודוס . . . קארין ק, והיוגיסטיות הבכירות . . . טיול בהרי הטרודוס . . . קארין ק. ועץ עתיק . . . גזע עץ שפגשנו בדרך . . אחרי ארבעה ימים אנחנו עוזבות את גן העדן. באוטובוס בדרך לשדה התעופה אני שמה לב לשקט, חלק שותקות נינוחות, עם עצמן, אחרות משוחחות, התדר המוסיקלי נמוך יותר, המשפטים משייטים לרוחב האוויר. עצם המרחק מאהובֵי ליבי, מרעשי היומיום, מאפשר חשיבה צלולה יותר. בתרמיל הגב שלי מונחות כמה החלטות. אני יודעת שחלקן יתפוגג עם שוך ההתלהבות ועם ההתנגשות בהֶרגלים שלי, בהרגלים של הסובבים אותי, שחיי שזורים בחייהם, וכל שינוי שאני עושה, משפיע גם עליהם. אבל "משהו" מאותן החלטות ישאר. ובעוד כמה שנים, כשאביט לאחור, אזהה את הרגע הזה ש"המשהו" הזה שינה משמעותית את חיי. . שלום . . חוט השושלת הנשית
*יוגה נשית – שיטה שפותחה על ידי המורה מירה ארצי פדן http://www.yogaforwomen.co.il/About/6. היוגה פותחה על ידי גברים, ובמזרח מתרגלים אותה בעיקר גברים. מירה פיתחה את היוגה בהתאמה לגופנפש האישה, לאגן הנשי על תפקידיו הרבים ולמערכת ההורמונלית על כל השלכותיה. **כמה מילים על "תטא היליניג" , כתבה קארין אור. ***פוניקולי פוניקולה – (Funiculì, Funiculà) הוא שיר נפוליטני ידוע שנכתב בנפוליטנית על ידי העיתונאי האיטלקי פפינו טורקו למוזיקה של המלחין האיטלקי לואיג'י דנצה בשנת 1880 לרגל פתיחת הפוניקולר בהר וזוב. ובמהרה הפך פופולרי ביותר והושר בכל רחבי איטליה. הקשיבו לפאברוטי – https://www.youtube.com/watch?v=RknXMkKARDw
|