המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה משמעותה בעיני אכפתיות ל"שקופים" וחסרי הישע שגרים אתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות של כולם ותמיד - בעלי החיים. כאן לשם שינוי אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
וידוי קורע לקראת פורים
22/2/18 | 76068 צפיות
-
נפלאות התחבורה הציבורית
16/3/18 | 42758 צפיות
-
תנו חירות להרגשה הפנימית האישית שלכם
7/4/17 | 421684 צפיות
-
תקשורת
9/6/17 | 259971 צפיות
-
ילדים רואים אחרת
25/5/17 | 327782 צפיות
-
תיירות מודעת
15/5/17 | 270770 צפיות
פוסטים אחרונים
- ההם שלא חסרים לאף אחד 12/4/18
- "ואנו חוגגים חירות" 23/3/18
- נפלאות התחבורה הציבורית 16/3/18
- עולם של "כאילו כזה" 9/3/18
- כשקטנים העולם גדול עליך ופטאלי 1/3/18
- וידוי קורע לקראת פורים 22/2/18
0
אוֹי, וָוֵי צוּ מִיֵּן לֵעֵבְן, הזוועה, הזוועה
 אוֹי, וָוֵי צוּ מִיֵּן לֵעֵבְן, הזוועה, הזוועה לפני שנים נסעתי עם חברה טובה לעשות את הסופשבוע בבית הוריה בקיבוץ, סתם כזה, להחליף אויר. היה נחמד, הורים מקסימים, וטיילנו בקיבוץ ובאזור. להוריה כקיבוצניקים ובוגרים יותר היה סדר יום קבוע ולא במיוחד גמיש כמו לדור הקיבוצניקים של הורינו, ומאד השתדלנו שלא להפריע להם. מה גם שזה היה סופשבוע, ויום שבת הקיבוצניקים ישנים קצת מאוחר, שיחסית אליהם זה גג 07.00 וככה... בלילה לא ישנתי הכי הכי ויצא ככה בלי כוונה שגם התעוררתי לפני כולם, בשבת, ממש מוקדם. היה עדיין קצת חשוך ולא רציתי להדליק את האור חלילה ושס, ולא את חברה שלי, אז דידיתי לאט לאט בחושך בשקט לחדר האמבטיה כדי לשפשף שיניים ולשטוף פנים. וכאן בדקות אלה ממש, קרה האסון. מברשת שיניים הייתה לי, אבל לא חשבתי שיש צורך שאקח גם משחה. הרי לכל אחד בבית יש משחת שיניים, מה זה חשוב ליום אחד כבר איזה? אז הלכתי לפי ההגיון ומה שנראה לי, ולקחתי את השפפורת המתאימה, כי לא ראיתי כמעט כלום .... לאבא שם מסתבר היו סדרים והגיון משלו לגבי מיקומם של דבר בחדר הרחצה הצנוע אתם יודעים, מברשות שיניים כאן, משחה כאן, צרכי גילוח בצד וכדומה, והיתה גם הוולטה המפורסמת שבה השתמש הדור הקודם של האבות אחרי גילוח, מי מהם שעדיין אתנו, שיהיו בריאים, זוכרים? כאן וככה בדיוק קרה שלקחתי במקום את משחת השיניים, את שפופרת הולוטה ששתיהן היו בהירות . אתם לא מתארים לעצמכם איזה דבק זה בפה שאי אפשר בכלל להוריד את זה, ואין להם שמץ של דמיון איזה קולות הוצאתי, די בלי קונטרול מההרגשה האיומה והזוועה, כשאני נאנחת מרות במאמצי הנואשים לשטוף את הדבק הנורא והשמנוני מהפה שלי ללא הצלחה. מרוב שלא רציתי להפריע, הערתי את כולם שבאו בבהלה לראות מה קרה. זהו.  לפחות מזל, הם לא יכלו לכעוס שהרסתי להם את בוקר שבת כי כולם צחקו מנסים נואשות להיות רציניים ולעזור לי איכשהו לשטוף זאת, אפילו עם אקונומיקה...... מאז זה לא נכנס אצלי לבית. הוולטה לא אשמה, זו לא היא זו אני, רק אני.
אה, יש מי שסבורים שאני כותבת בעיקר על בעלי חיים, מה שאינו מדויק, יותר נכון שאני כותבת על כל מיני דברים ומביאה אותם כדוגמאות מהעולם שלי. אז הנה אני מוסיפה אותם כדי לא להוציא את אלה לא צודקים ולפדח אותם, וכדי שבעלי החיים לא יחששו שמא לא זכרתי אותם לכמה דקות. ככה כולם יהיו רגועים. |
תגובות אחרונות
-
~ ~
בתגובה על ההם שלא חסרים לאף אחד
-
bonbonyetta
בתגובה על נפלאות התחבורה הציבורית
-
bonbonyetta
בתגובה על "ואנו חוגגים חירות"
-
remei
בתגובה על The abandoned Franciscan Mission in Dalat Vietnam
-
דוקטורלאה
בתגובה על ABANDONED CITY BRANCHES CITIES JONASDERO RAILROAD TRACKS SUNLIGHT 1280x676 294.71 KB 1.0
-
* חיוש *
בתגובה על Adorable animals who survived the meat industry. [WARNING: Will make you extremely HAPPY]
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, צודקת, ריח של ים.....
וווהו.....אני בטוחה שיהיו כאלה שלא יסכימו אתך, למרות שאני אישית היה נעים לי לשמוע את תגובתך זו, כיון שגם אני כמובן חושבת שאלה נושאים חשובים, הם פשוט חלק מהשקפת העולם שלי. אני מביאה לרוב לא סתם סיפורים אלא קטעים שקרו או קורים לי, ומשלבת בהם בעלי חיים כדוגמאות ודברים אחרים. הנושאים כאמור למעשה ממש לא תמיד על בעלי חיים.
אבל תודה על תגובתך, מעריכה זאת.
וואלה בחיי, התגובה שלך היא אחת המקוריות שהיו לי מעולם. לצלם על רקע מסך הפוסט שלי את הוולווטה שלך,
תודה
כן, יש מי שעדיין עושים בה שימוש. למה לא?
תודה על תגובה מיוחדת כל כך
כן, אני תמיד חייבת להיות מקורית, הא?
לא אשכח את הרגעים הנוראים הללו בחיים שלי, איזו הרגשה איומה וזוועתית
גם האנשים הללו, אנשים חמודים באמת, לא כעסו, ניסו לעזור וצחקו
יש מי שההרגל ממלא את לבו ומחשבותיו ואינו יכול להינתק ממנו בהרגלים קטנים של יום יום
תודה, שמחתי מאד לראותך במחוזותי
קיבוץ בעיני זה דבר נפלא לבקר, ובתנאי שזה קיבוץ של פעם ולא של היום, כי בשנים אחרונות זה משהו שונה לחתולין.
ולבקר כן, לגור, אינני בטוחה, לא עבורי בכל אופן.
סביבה כפרית שאינה אורבנית בהחלט כן כן כן מאד
תודה. יש.
אבא האהוב שלי ז"ל אמר שיותר מחוש הומור, יש לי חוש חמור....
צילמתי את הולווטה שלי על רקע הפוסט הקסום שלך . יש לה ריח נעים של טאלק .
תודה חיוש, זה בגלל שיש לך לב רחב ויש בו המון מקום גם לחיוכים וגם לדמעות
שמחה ששועשעת
תודה
בחייך, אני בעצמי צוחקת, יחד עם הרגשת הגועל הבלתי נשכחת.
פעם הולוטה הייתה בהרבה בתים בשימושים שונים כפי שהוזכר
אבל לצחצח בזה שיניים, הצחיק לי את היום
התגובה הראשונה מוערכת תמיד בעיני, מפני שזה אומר לי שקראו את מה שכתבתי והגיבו עוד לפני שהספקתי לשלוח הזמנות....וזה מוצא חן בעיני ה"צומי" הזה.
כשאני מספיקה להגיב ראשונה לתכנים של חברים אני שמחה מאד מאותן סיבות בערך.
תודה להיותך ראשונה להגיב דוקטורלאה.
הוולווטה של אז שימשה אכן למטרות רבות מאד גם להרגעת העור אחרי גילוח, לכן בדיוק היא הייתה שם.
מה שבטוח לצחצוח שיניים היא מעולם לא שימשה.....
(לא אשכח את הרגעים הנוראים הללו כל החיים שלי)
ברוטוס: סיפור שהוא קרם דה לה קרם באמת
נטוס: אדם שאין לו את היכולת לצחוק על עצמו ועל קורותיו אין לו חוש הומור. לך יש בשפע
..
צחקתי בקול!
באמת שאין כמוך
(((((((((((((-: זוועה ממש זוועה
חה חה חה נכון שזה בסדר לצחוק עכשיו?
ניסיתי לדמיין את עצמי בסיטואציה זוועתית שכזו
רק שלמישוואה שלי: יש את הקטע שאני לא סובלת ריחות מאז שהייתי בהיריון מבתי
אוי ואבוי בנוסף לתחושת הדבק והשמנמוניות גם הריח שנידבק.......
איך הייתי בורחת מעצמי?????
* כוכב אהבה וחיבוקים אוהבים והמון
העלאת חיוך בליבי
שבת נהדרת יקירה ואני אוהבת לקרוא אותך וקוראת בשקיקה על כל נושא שאת כותבת
משעשע
ואני חשבתי שנעלמה מהעולם...
אם כי לא יפה מצידי וזה גם לא יפה לצחוק על "תאונות",
צחקתי.
